יש להבין את התמונה הגדולה, לבנות גבול מול כל הסטרס המשודר אלינו על בסיסי יומיומי בתקשורת ולראות איך כל המתרחש תומך בנו בפרספקטיבה הגבוהה. קחו את הסגר למשל. רבים מכם ראו בדמיונכם מחזות זוועה של שוטרים גוררים אתכם ברחובות לאחר פרסום ההנחיות החדשות, הנובע מזיכרון גלגולי שושלתי ומכל מה שראיתם במדיה בחדשות ובסרטים. כדי להרגיש בטחון צריך שיהיה גבול. בבית אתם יוצרים אותו עי סגירה ונעילת הדלת. למעשה יצרו לכם כעת בית חדש מורחב ע"י הרחבת הגבולות האישיים שלכם ויצירת גבולות חדשים . זה מ

השבוע עלה חזק בטיפולים הנושא של אי וודאות, דווקא לא מהמקום הכללי אלא האישי. כשהצלחנו לנקות את הרעש החיצוני, לשחרר את הלחץ להגיע לפתרון ואיכשהו להרפות לתוך כל מה שקורה, הגיע איזשהו שקט פנימי מרגיע עם מסר ברור של ס ב ל נ ו ת וחיבור להוויה הפנימית שיודעת שהכל בסדר- כבר עכשיו. כל זה מבלי למצוא פתרון קונקרטי ובלי לדעת מה יהיה. *מתבקשת הבנה שזה מה ששומר עלינו בתקופה כזאת, איתור המקום השליו והמואר ששום פחד או חושך לא יכול לגעת בו. זה העוגן האמתי. חשוב בזמן כזה להמשיך לתדלק את המגדל

כשבודקים את שורשי האכזבה יש צורך לבדוק את נושא הציפייה. ציפייה נבנית כשנתלים בתוצאה מסוימת, שאנו חושבים שאמורה לקרות. ציפייה קושרת אותנו בהמתנה לתוצאה ספציפית. היא מגבילה את טווח האפשרויות הבלתי נדלה לאיך שהדברים עשויים להתרחש. היא גורמת לנו לגיוס פנימי וגם חיצוני של המשאבים והאנרגיה שלנו. היא אינה מאפשרת לנו להיפתח לאפשרויות נוספות וגורמת לנו להיתלות בתוצאה שייתכן שאינה מדויקת או אפילו אינה לטובתנו. הנטייה לצפות לתוצאה מגיעה ממקום של הצורך לשלוט בתוצאה והחשש מהלא נודע. היא