המורה הרוחני שהתאבד, הרהורים..

*קשה ואולי אי אפשר שלא להתייחס לפרשה המדוברת, על המורה הרוחני שהתאבד בסופש.


כשהבנתי על מי מדובר נפל לי הלב. אני הכרתי את ארז פחות באישי, יותר ברמת המסרים וההפעלות הקולקטיביות, אפילו הגעתי כמה פעמים לימי השער שהוא הנחה בביתו, והתחושה שלי ממנו הייתה מאוד חיובית ומרימה בכל פעם.

לא חשדתי בדבר, אבל גם לא יצא לי לבחון אותו יותר מקרוב.

מה שהתחיל לצוף יחד עם השמועות על מותו טלטל אותי, והאמת זה לא ממש עוזב אותי. יש פה כל כך הרבה שאלות ורגשות שקשה להתחיל להכיל את זה בכלל, באישי ובקולקטיבי...


*אני מבקשת לקבל מסר ברמה היותר קולטיבית:


'מה שהיה הוא לא שיהיה. אין יותר לאן לברוח ואין לאן להסתתר, האמת חייבת לצוף, החושך לא נשאר בחושך, הוא נחשף לאור. אנשים אינם יכולים לברוח לא מעצמם, ולא מהקארמה שלהם. בזמן הזה הפידבק הוא מיידי, ואינו מחכה כבעבר למסע החיים הבא.

המורה המדובר נשבה בתדמית הגבוהה שלו בעיני עצמו, ולא היה מסוגל לעשות את בדק הבית העמוק הנדרש, שהיה עלול לסדוק אותה. המקרה הזה, בנוסף למקרים רבים שנחשפים לאחרונה, וכאלה שעוד ייחשפו, קורא לנו לאוורר רבדים מוסתרים שלנו מול עצמנו קודם כל, שיוצרים לנו דיסוננס פנימי, גם אם נדמה שהם מורכבים מדי לעיכול.

אם נהיה אמיצים , ונסכים לשפוך אור על אותם חלקים, נוכל להתחיל לייצר ריפוי. זהו עניין של בחירה.


כל המאסה העצומה של הכאב שעולה, נוגעת לא בכדי במקום כל כך עמוק, כדי לייצר ריפוי אישי וקולקטיבי, שכן בעת הזאת, האחד אינו יכול להתקיים ללא השני.


מאסת האור העוצמתית שמגיעה אליכם כעת בגלים, גם אם יש בכוחה לטלטל ולהעיר, לפרק אמונות מן היסוד ולהציף, תומכת בכם בכל התהליכים האינטנסיבים שאתם עוברים, לא סתם בחרתם לחיות בעת הזאת,

סמכו על כל מה שקורה...