להסכים לעבור דרך הצללים, כאלה שמעוררים דחייה ואשמה, בושה והסתרה, לעבור דרכם באומץ, מתוך בשלות רגשית, לקבל אותם כחלק נוסף בפאזל העצמי שלנו, הם מבקשים לצאת לחופשי, לאור, וזקוקים לתמיכה שלנו.
בייחוד עכשיו כשאנחנו גדלים ומתפתחים מעבר לגבולות המוכרים שלנו מול עצמנו.
לקחת אחריות על המכלול שהוא אנחנו, כל אלו פותחים מרחב של שקט פנימי, של תחושת בטחון, אותה אנחנו נוטים לחפש בחוץ, דרך אימוץ נוסחאות כאלה ואחרות.
מפת הדרך שלנו מתהווה תוך כדי הליכה, דרך התבוננות קשובה, חקירה עדינה, מודעות ערה, ניסוי ותהייה, נרקמים להם החוטים העדינים של המפה.. יש חוטים שנמתחים, יש שנקרעים בדרך ויש כאלה שמתחזקים עם הזמן, מתרחבים והופכים למארג שלם. הם נטווים דרך הטעויות והכישלונות שלנו, אף יותר מהניצחונות.
מן הראוי שנתייחס אליהם בחמלה ברגישות ובסלחנות כשהפירות שלהם מתחילים להבשיל אנחנו מתחילים לראות את המתנות שמגיעות דרכם.
החוטים הכי דקים עדינים ורגישים, הם הכי יפים,
והכי חשוב - הם שלנו!
Comments