גיל המעבר פגש אותי לא בטוב.
הייתי אחרי גירושין, טיפולי פוריות שלא צלחו, ומחזור חודשי שנדרש להתייצב במועדו כל חודש כמו מובטל שחייב להתייצב בלשכה כדי לקבל את הקצבה החודשית שלו.
כשפסקו הביקורים אצל רופאי הפוריות שמעתי את המחזור שלי נושם לרווחה. עכשיו הוא יכול לבוא מתי שבא לו.
והוא אכן התחיל לבוא מתי שבא לו.
בהתחלה ביקר פעם בכמה חודשים, אחר כך פעם בחצי שנה, אחר כך פעם בשנה עד שנדם לגמרי.
יחד עם השמחה בשמחת המחזור שקיבל פטור, התחלתי להרגיש עצב מחלחל בי על הצורך להיפרד ממנו, יחד עם האובדן והאבל על הפרידה מהזוגיות, האכזבה מכשלון הקשר, הדחייה שנשארה לי כמזכרת,
גלי החום המוטרפים, רפיסות הפרצוף, מצבי הרוח הקיצוניים, הכעס, המרמור על החזרה לרווקות והגוף שמתחיל להתרחב ללא שליטה וללא תיאום עם הממונה, אני.
נכון אף פעם לא הייתי רזה, מלאה גם במקומות הפחות נכונים, אבל גם בתקופות שהייתי קצת יותר היו נשמרות הפרופורציות הנשיות שלי, ובסהכ הצלחתי לקבל אותן ואותי איתן רב הזמן.
גם לא הייתה לי שום כוונה להתחיל להילחם בחברי הטוב והנאמן משכבר הימים, שתמיד עמד לצידי כשהייתי צריכה אותו ,האוכל.
תמיד הרגשתי שהוא חלק בלתי נפרד ממני ומהיכולת שלי להתענג על החיים עם כל הטוב שיש להם להציע, ושאוכל בינוני ומטה הוא עוול לאנושות.
לא הצלחתי להבין אף פעם את אלה ששוכחים לאכול. המצבים היחידים שבהם אבד לי התיאבון היו בסטרס רציני ודיכאון.
המציאות החדשה שנכפתה עליי יצרה אצלי סדק רציני בערך העצמי והנשי שלי, אחרי הרבה שנים שטופח על ידי בהתמדה ונחישות.
מה עוד שהטיימינג של כל הדבר הזה היה עמוס גם ככה בספקות שצמחו והשתרשו אחרי הכישלונות הזוגיים לגבי היכולת שלי לייצר בכלל איזושהי זוגיות טובה עוד בגלגול הזה.
בנוסף לכל המשקל הרגשי שנשאתי איתי היה הרגע הזה ששלחו אותי ל ה י ש ק ל אצל הדיאטנית, במסגרת בדיקות דם כלליות שעשיתי כדי לשלול ענייני בריאות.
מכיוון שאני לא מיודדת עם המכשיר הזה ואין לי אותו בבית, עליתי אצלה על המשקל אחרי הרבה זמן שלא .
היה שם מספר בדיוני שהיה לי קשה לשייך אותו אלי.
הדיאטנית הנמרצת רשמה לי מיד בפרקטיקה תפריט מומלץ ואני הגבתי שעם כל הצער, אני לא מתכוונת להתחיל לוותר עכשיו על הגבינות השמנות והמאפים הריחניים.
זה כן שלח אותי להרהר מה כן אני יכולה לעשות לטובת העניין מבלי להיאלץ להיפרד לנצח נצחים מאחד ממקור עונג כה משמעותי בחיי,
כי בכל זאת הרגשתי שאני ממש מתגעגעת לטאליה שלי שהכרס פשוט בלעה אותה.
היו כמה חודשי קיץ שהחום החיצוני בשילוב עם גלי החום פשוט הצליחו למנוע ממני באופן טבעי לעכל פחמימות ובשר וכך יצא שעם כל הירקות והפירות בלי להרגיש או אפילו להתכוון הורדתי איזה 2-3 קילו .
בחורף שהגיע ובקיץ שלאחריו התפריט המצומצם כבר הפסיק להיות יעיל והמשקל חזר לסורו.
המציאות החדשה שבה מה שאני אוכלת אותו דבר ומשמינה ללא שום שליטה או שיטה לא התעכלה.
האיזון העדין שהצלחתי למצוא בין לאכול כל מה שאני אוהבת ולשמור על משקל יציב יחסית לאורך זמן, דרך כמויות מדודות, התמדה בספורט והקשבה לגוף, הופר בצורה ברוטאלית.
זה גרם לי לכעוס על הגוף שלי על כך שהוא הפסיק לשתף איתי פעולה והחליט לבגוד בי, לאחר שנים ארוכות של מערכת יחסים הדדית מכילה וקשובה.
חוסר האונים נוכח חוויית הכישלון המצטברת בכל כך הרבה חזיתות גרמה לי בסוף להרים ידיים.
ואולי זה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לי, כי הכניעה הזאת גרמה לי בסופו של דבר לקבל את המצב ככה בדיוק כפי שהוא עכשיו.
גם כי, ההתרחבות הזאת באה לידי ביטוי בעוד כמה חלקים, ולאו דווקא שליליים.
נדחפתי לחשבון נפש שגרם לי להכיר את עצמי עוד יותר, כמה שחשבתי שאני כבר מכירה.
וככל ששפכתי אור על חלקים עצמיים נוספים, התרחשה התרחבות, ונהיה יותר מקום לשלום פנימי.
למדתי להשלים עם מערכות יחסים מכל מיני סוגים – זוגיים, חברויות, שכנים, שותפים לדרך, שלא התפתחו או שקיבלו תפנית והשאירו סימני שאלה.
עשיתי שלום בית נדיר עם אבי ז'ל, שהיה לי מאוד קשה לחיות לצידו כל השנים, במערכת טעונה ומנוכרת, דרך שיחות שניהלתי איתו בעיקר לאחר מותו.
זה עזר לי גם לראות את מע היחסים בינו לבין אימי באופן הרבה יותר רחב ולקבל בהירות לגבי הדפוסים שלי עצמי בתוך זוגיות.
פתחתי חלונות אוורור נוספים והכרחיים במערכת היחסים הצמודה ממש, לטוב ולרע, עם אימי.
שכללתי את היכולת הרגשית שלי לעבור דרך כישלונות ואכזבות, ובכך פחות לחשוש ולרצות להימנע מהם, כי עם כל הכאב שהם מביאים אני מעדיפה לחוות את החיים במלואם מאשר לא לחוות אותם בכלל.
כנל לגבי כשלון הנישואין הקצרצרים שלי שלקח לי כל כך הרבה זמן לקבל.
גם עם המשקל אני חיה הרבה יותר בשלום בתקופה האחרונה, עם כמה אימוני יוגה שגורמים לי להתחבר לגוף מחדש ולפגוש שוב את הטאליה החביבה.
אני שמה לב שגם הטיפולים שלי בקליניקה נעשו יותר מקורקעים, בהקשבה למה שקורה בגוף, האנרגיה יודעת לבד לאן להגיע ואיפה לשחרר גם בלי שאני אגיד לה.
ובסוף תמיד אפשר לסמוך על החרדה ו/או תחושת הבטן שתמיד שם להזהיר אותי מפני הלא נודע, ואיתן אני הרי הולכת כבר שנים🤷
#להפסיק לפחד משינוי
#לקבל את מה שיש
#שמן וטוב לו
ความคิดเห็น