שיחה (תקשור) עם הקיבה- מה מבקשת למסור לי?



*בדמיוני אני רואה את הקיבה שלי כיישות עגלגלה צוחקת...

'רבקה יקרה, אני מודה לך על כל תשומת הלב שאת מקדישה לימתוך הכרה והוקרה לתפקיד החיוני שלי בגוף שלך ובחייך.

את לא מונעת ממני ומעצמך ממטעמי החיים מתוך הידיעה הברורה איזה מקום משמעותי יש לי ולמזון שאת מכניסה אלי, כמקור להנאה ועונג, למילוי, וכדלק חיוני לחיים לגוף ולנשמה. מניעת מקור החיוניות הזה מעצמך, מרגישה לך כעונש עצמי מיותר. לכן הגוף שלך דוחה בשאט נפש כל ניסיון לצום כאשר המניעים שלו אינם תואמים או שאינם נובעים מהרצון הטהור והצורך הטבעי של הגוף והנשמה - כמו בכיפור. כאשר לא הקשבת לו בעבר- וצמת, הגוף היה מגיב בהתנגדות בצורת מיגרנות חולשה ובחילות.


גם הרגישות לחלב שהייתה לך בילדות וגרמה לך לכאבי בטן, השתחררה בזכות הקשבה רגשית שהתפתחה אצלך עם השנים, ושחרר את הקיבה מהצורך לאותת כשאינך באותה הקשבה מודעת. הבטן שלך משמשת לך עד היום כאמצעי תמסורת משמעותי בחייך ויכולה להעביר תחושת מצוקה, דחייה, או סיפוק, ותחושות מקדימות לגבי הכל.

את סומכת עלי ועל גופך שיאותת לך כשיש צורך להאט קצב ולהכניס פחות מזון, או מזון יותר קל, כמו בעונת הקיץ ובשיא החום, כאשר את עוברת באופן קשוב וטבעי לתזונה קלה יותר של ירקות ופירות, עם פחות חשק לבצקים פחמימות ובשר.


האזור היחיד שבו התקשורת שלך איתי לגבי ההזנה יכולה להשתפר היא בשעות הערב והלילה כאשר תוקף אותך בולמוס שהוא לכאורה בלתי נשלט. אז את חוטפת מכל הבא ליד, גם אם זה בביס, ואז את מרגישה את הכבדות בבטן כשאת הולכת לישון וצרבות בלילה וחבל..

-אני שואלת- איך באמת אני יכולה להקל על עצמי בעניין הזה?

-אולי כדאי להבין ממה זה נובע? איזה רגש יש שם? האם זו ריקנות? או הפחד להרגיש אותה? כביכול יש בפעולת הבליסה לטשטש את הרגש הלא רצוי...את יכולה במקום זה להיות קשובה לריקנות, וגם לפחד להרגיש אותה, ופשוט לתמוך ולחבק את עצמך בדיוק במקום הזה. בכך את מספקת את אותו צורך במענה הרגשי שהבטן מבקשת, כזה שיכול למלא בטוב בלי להכביד על הגוף.

שמחתי לשוחח מוזמנת לדבר איתי בעת הצורך אני פה תמיד בשבילך..