האם אנחנו באמת משתנים? ואיך דמיון מודרך יכול לעזור לנו?

עודכן: 24 בספט׳ 2020


מדוע אנחנו ממשיכים לפגוש דפוסים חוזרים שלנו מהעבר לאחר שעשינו תהליך והתקדמנו?


כשאנחנו עושים עבודה פנימית ומצליחים להתעלות מעל איזה דפוס או חולשה, התפיסה הרווחת היא שניצחנו את 'האויב' והוא התפוגג ונעלם.

מה שקורה בפועל הוא שאכן התקדמנו ועלינו שלב ולזמן מסוים אנחנו לא פוגשים את הדפוס ואז הוא פתאום מופיע ותופס אותנו לא מוכנים וזה נחווה שאצלנו כסוג של רגרסיה.


למעשה אנחנו כל פעם נפגשים עם החלקים האלה שלנו כדי לעשות ריפוי עמוק ויסודי יותר ולהתמודד איתם בצורה יצירתית יותר וממקום חזק יותר.

הדפוסים הללו לא נעלמים לגמרי בדיוק כפי שאנחנו לא באמת משתנים מקצה לקצה. הם כן יכולים להתעדן להתגמש ולעבור התמרה מסויימת. כשזה קורה אנחנו בדרך כלל פוגשים אותם כשאנחנו במקום אחר גבוה יותר ואז אנחנו חשים יותר חזקים מולם.

דרך טובה להרחיב את יכולת ההכלה שלנו ולקבל את המתנות שלהם עבורנו היא להתחבר לתהליכים בדמיון מודרך שעוזרים לעקוף את המלחמה הפנימית מולם. התהליכים הללו עוזרים לנו לחוות את הקושי או הקונפליקט ברובד אחר של התודעה, בתדר של חמלה וריפוי, ומחברים אותנו לשקט ולבטחון שאנחנו זקוקים להם כדי למצוא השלמה בתוכנו וגם פתרונות.

אנחנו מקבלים כלים רוחניים יישומיים לגדול ולהתפתח ולהתמודד עם משימות החיים.

ועם זאת חלק ראשוני וחשוב בתהליך הוא לזהות את החלקים הללו, להכיר בהם וללמוד לקבל אותם כחלק מהשלם שהוא אנחנו.

והאמת היא שלפעמים זה מספיק.

תמיד יש את השלב הבא בסולם וחשוב להסתכל קדימה..ויחד עם זאת לא פחות חשוב לעצור בקומת הביניים, להתבונן על כל המדרגות שעלינו ולטפוח לעצמנו על השכם כי מגיע לנו.


עם כל עליית מדרגה אנחנו נוכחים לדעת שהתנועה היא זו שיוצרת את השינוי, ולאו דווקא התוצאה.

והכי חשוב לזכור? שאנחנו טובים דיינו, בדיוק כפי שאנחנו!