זוגיות, צאצאים, השתייכות משפחתית, חברתית, קניות, ניתוחים פלסטיים והרזיות, חומרים ממריצים, הצלחה כלכלית, מוניטין עושר ונכסים.- הנטייה הטבעית שלנו היא לחפש בחוץ את המילוי הזה.
אנחנו מכירים לא מעט אנשים שיכולים לסמן ווי על רב הסעיפים ועדיין?...
כן יש את הרגע של תחושת ההישג, שנובע מהשגת הדבר, אבל בפועל זה יותר קטליזטור מאשר הדבר האמיתי.
שלווה ושמחה אמיתית זה משהו שבא מבפנים.
מהות פנימית שאני נותנת לה למלא אותי והיא גורמת לי לעונג מעצם היותה.
גם אהבה ללא תנאי -זאת נביעה פנימית, שמקבלת השראה מאהבת הבורא.
אנחנו יכולים לשמוח הרי מכלום נכון? מהגשם, משיר, מחיבוק, מהארה..
או מלהיות נוכחים ברגע.. פשוט.
השלווה - השמחה - יש להן את עצמן הן לא תלויות בכלום ולא צריכות אף אחד.
הן איכויות שיכולות להישאר גם אם הנסיבות החיצוניות משתנות.
הן נמצאות אצלנו אי שם מתחת לשכבות כאלה ואחרות והן רק מחכות שנכיר אותן, וניתן להן להיות.
הטבע שלהן הוא למגנט את כל שאר החברה הטובים - אהבה, בטחון, קלילות, אמונה..
הנכסים היחידים שאיתם אנחנו באים לעולם ונשארים איתנו אחרי אלה הנכסים הפנימיים שלנו- כישרונות, יכולות, תכונות ואיכויות מולדות או נלמדות.
אלה המתנות שלנו ליצירה והשפעה במרחבי הקיום שלנו.
וככל שאנחנו נותנים להם יותר מקום ונוכחות אנחנו נעשים פחות תלויים בגורמים החיצונים.
ואז גם אם יש למישהו משהו שלי אין כרגע, גם אם אני מאוד רוצה אותו, זה פחות משפיע עלי .
אז איך אנחנו מצליחים להתנהל מתוך פוקוס פנימי יציב ולא חיצוני?
ואולי אנחנו אלה שיכולים להוביל את הדרך במקום להגיב למה שקורה מחוצה לנו?
דברו איתי....