העור שלך הוא החלק החיצוני הפיזי המפקיד בינך לבין הסביבה.
נולדת עם עור רך ודק, ולאחרונה את ממשיכה לחוות אותו ככזה, שנשרט בקלות, שלא מספק הגנה דרושה, שקשה לו לעמוד מול הטריגרים האינסופים...
את לא מבינה למה, כי חשבת שהוא התעבה עם הזמן וכעת את ממשיכה לחוות אותו כדק ושקוף הרבה יותר ממה שהיית רוצה ומאמינה שהוא צריך להיות.
את מרגישה לפעמים שאין יכולת להגן עצמך עצמך כהלכה, שבמאמץ לעבות את העור שלך כל פעם את נפצעת, או שהפצעים הישנים שלך נפתחים מחדש.
אנו תומכים בך ומחבקים אותך.
הסיבה שאת חווה את הכל בעוצמה כה רבה כעת, כאילו שאין לך עור היא להגביר מודעות לעמוד השדרה שלך, הוא זה שהתחזק, הוא זה שעליו את יכולה להישען ולשאוב כח, הוא זה שמספק לך יציבות במרכז הסערה ולא העור שלך.
העור שלך יישאר לנצח רך גמיש ועדין , זוהי מהותו וזהו ייחודו לטוב ולפחות טוב, בחוייה שלך, והמטרה היא לקבל אותו ככזה בדיוק כמו שהוא. לא לנסות לשנות אותו, הוא מה שהוא.
הוא מאפשר לך רכות רגישות וגמישות וגם את הפגיעות, אלו צדדים נוספים לאותה מטבע.
הסיבה שאת חווה את זה כל פעם חזק יותר (ולא להיפך) היא כדי שתקבלי את האיכות הזאת והשונות שהיא מייצרת לך, בעיקר מול סביבה עם עור של פיל כמו זאת שאת יושבת בתוכה (לא במקרה ולא בטעות).
מה שלך כואב לא בהכרח יכאב לאחרים, שחררי את הציפייה הזאת. נסי להכיל את הכאב שלך גם אם את היחידה שחווה אותו באותו רגע. זה לא הופך אותו ללא מוצדק, גם אם אחרים לא שותפים לו. ההתמודדות של כל אדם היא עדיין שלו, גם כשקיים כאב קולקטיבי. המפתח הוא להיות בקבלה, חזקי ואמצי.