לפני שבועיים התחיל להציק לי כאב בכף הרגל, בכרית מתחת לאצבע האמצעית, הוא הופיע רק כשדרכתי עליה.
תקף אותי תסכול שמופיע מול כאבים פיזיים, כי אני פחות בעניין של רפואה קונבנציונלית, וגם מעדיפה לרפא את עצמי בעצמי, אם אני מצליחה, אבל זה להתחיל לחפור מה יש שם.. עם הרגשיים זה יותר ברור וקל כי הקושי לפחות כבר ידוע, עבורי בכל אופן.
באוטומט עלה לי פחד להתקדם, אבל זה עדיין לא עשה לי את הקליק .
כשיצאתי להליכה בגשם מטפטף, כדרכי, האוויר הממסטל עשה לי חשק להרחיב את המסלול. הכאב ברגל החמיר ונעשה לי ממש קשה להתעלם ממנו... עלה לי שיש בי פחד להעיז ולהתרחב מעבר לגבולות המוכרים לי..
כשחזרתי התיישבתי לראות מה עוד עולה לי בהקשר הזה... הרגשתי את השושלת שלי אוחזת בי בכח ומתריעה בי לא לזוז ממקומי- כי לקחת סיכון יכול להביא למוות ראיתי מלאך חבלה שושלתי לוחץ לי על המקום הכואב.
עלה לי גלגול של שחקן במאה ה19 שמופיע בפני שיכורים שצוחקים עליו -אפרופו האומץ לפרוץ... עלה המון פחד..
עשיתי עבודת ריפוי ושחרור לאמונה שהוטבעה בי עם כל האנרגיה והרגשות שעלו...
אחרי יומיים הרגשתי שהכאב ברגל פחת משמעותית אם כי לא נעלם לגמרי, מה שאומר שיש לי עוד כברת דרך בנושא.
אני לא יודעת אם תמיד אפשר למצוא את השיעור, וזה מה שעוזר באלף אחוז, אבל כשזה קורה וזוכים לחוות ריפוי ממשי, זה נותן המון כח ומזכיר לנו לתת קרדיט לגוף הגאוני שלנו שיודע לרפא את עצמו..