על אמונה והתמדה. אני מאוד מחוברת לעולם הצמחים. מכניסה עציצים לביתי חדשות לבקרים. זה מפריח ומחדש אצלי גם משהו פנימי. ובאותה מידה, כל פעם שצמח נובל זה עצוב לי גם מבפנים וזה קשה לי.
וזה מה שהיה קורה לי עם הפנטס. אמרו לי שהוא צמח חזק ועמיד, אצלי איכשהו הוא לא החזיק מעמד. לא היו עוברים כמה ימים עד שהוא היה שומט את העלים מנשיר את הפרחים שלו ונובל לגמרי. וכל פעם מחדש לא הייתי יכולה לעמוד ביופיו הייתי נותנת לו - ולנו- עוד צאנס , אבל שוב- אותה תוצאה.
בפעם האחרונה שביקרתי במשתלה התלבטתי ארוכות והסתכלתי על היפה הזה ושוב לא עמדתי בפיתוי. הבאתי אותו סגול גאה וחגיגי אחר כבוד למרפסת עם המון רצון פעיל שמגיע לקראת שנה חדשה .
גם הפעם נתתי לו אהבה. וגם אמונה, למרות הכל.
את האכזבה שחררתי.
עטפתי אותו באנרגיות שאני מפעילה בטיפולים.
וגם שחררתי. מה שיהיה יהיה.
והקטע - שהוא מחזיק! מחזיק יפה מאוד אפילו!
פעם ראשונה. סופסוף!!!
והפנטס הזה מרגיש לי כמו החיים.
כמו משהו שאנחנו רוצים נורא וניסינו שוב ושוב ולא הצליח לנו, והתאכזבנו, והאמונה שלנו הדלדלה עד כדי וויתור.
אבל איך אפשר לוותר אם זה משהו שכל כך רוצים?
הרי זה כמו לוותר על חלק מעצמנו.
וזה בידינו.
מאחלת לנו להמשיך להבעיר את הרצונות האמונה וההתמדה שלנו כל השנה.
וגם לשחרר.
מקסימום זה יצליח😉🌷🌷🌷