יש איזה משהו משותף לכל הנשים שמגיעות אלי לחפש זוגיות,
לא משנה איזה ארוע, חשש או ספק מחזיק אותן,
אני רואה את זה בצאקרת הלב כשאני סורקת את השדה שלהן,
היא נראית כמו צבעוני שעדיין לא נפתח.
הן לא ממש חוות שהוא סגור, אפילו חלקית,
כי לכאורה הן חוות חיים מלאים, עבודה, קריירה, חברים, משפחה, לימודים, בילויים,
נהנות לחיות,
אפילו יוצאות לדייטים,
אבל משהו חסר בחווייה המלאה, הפתוחה לרווחה, העוצמתית והבועטת של החיים,
מנקרת שם תחושת פספוס, של חיים לצד, ליד... משהו מצומצם בחוויית היציאה לעולם.
הן פחות רואות את מי שעומד לפניהן,
פחות מרגישות את האנרגיה שלו,
הן פחות מרגישות את עצמן,
הכל שטוח יותר,
הן פחות מרגישות את האנרגיה שמתרחשת במרחב הזוגי,
ולכן פחות יכולות להגיב אליה ולנוע איתה...
ואז משהו מתפספס שם, ברגע האמת של חוויית המפגש, שום דבר לא נוגע, לא מעניין , לא מרגש, וכאילו לא אירע דבר.
ואז אנחנו פותחות את הסיפור מחדש,
מתחברות לרצון ולתשוקה המקורית שבוערת להן בבטן,
מוסיפות לאש הזאת עוד כמה אמצעי בעירה
היא מאפשרת להן לנוע דרך הפחד, לשרוף ולהתמיר את המעצורים שנשארו מחוויות קודמות וראשוניות שטבועות בהיסטוריה הנשמתית שלהן,
כך שהאש הזאת תוכל להמשיך לבעור כפי שהיא ללא חשש, חיה חופשיה ונושמת
מתחברות לעוגנים שיוצרים להן מרחב יציב ובטוח
ולתדר חי ורוטט של מיגנוט....
הצבעוני מתחיל להיפתח,
הגוף מתחיל לרטוט בתדר אהבה פנימית,
ושולח פולסים לבני זוג פוטנציאלים תואמים במרחב.
החווייה הזוגית מתחילה להרגיש חיה ופועמת,
מתעוררת סקרנות, פתיחות , התרגשות, תשוקה, חיוניות
גם אם עולים חששות, ותחושת פגיעות, ופחד מכישלון,
באים איתם כלים חדשים,
חוויית בטחון, פתיחות, אמון,
לב פתוח, אומץ,
ועוצמה חדשה לנוע איתה...
....ואז היא באה!
רבקה שליו- מפגשי ריפוי, הנעה לשינוי ושחרור חסמים בכל הרבדים