כשהודיעו לנו בוואצאפ של דיירי המבנן שהולכים לכרות את כל העצים במתחם -כחלק משיפוץ והחלפת מערכת הביוב, התכווצתי כולי.. זה נקבע לתאריך 27.12 - מספר של סיומים בחודש האחרון של השנה!! כמה סמלי
הפרוייקט הזה ריחף לי מעל הראש כבר יותר משנה ונדחה כל פעם כי משרד החקלאות לא אישר את הכריתה, עד עכשיו. כמה התפללתי להצלה של העצים, בניתי סביבם מערך הגנה אנרגטי, הצמחתי להם שורשים לעובי האדמה, מה לא עשיתי כדי שהגזרה תבוטל.
אני יודעת, יש אנשים שזה לא מזיז להם ולא מבינים בכלל, אבל אני אם מת לי עציץ, זה גומר אותי. הבשורה חנקה אותי. עד הבוקר האחרון שהם הגיעו עם הציוד קיוויתי שמשהו ישתבש, אבל זה לא עזר לי...
בבוקר האירוע, בכיתי את נשמתי, התרחקתי מהבית כדי לא לראות ולא לשמוע את המכונות. במהלך היום התחלתי באיטיות להרגיש שאני טיפה חוזרת לעצמי. היה בי עוד עצב אבל הוא כבר לא השתלט. היה לי קצת מוזר שהוא מתפוגג.. אפילו שמתי לב להתנהלות מעודנת ושקטה יותר של הפועלים עם העצים בדרכי החוצה, בשונה מההמולה הרגילה שלהם.
שמתי לב שהמציאות שנכפתה עליי בעצם מאלצת אותי לשחרר ולקבל אותה. זה כבר קורה, אין לי שום דרך לעצור את זה ומה שנותר לי זה להשלים עם זה. כשהגעתי למתחם אחרי, ראיתי שנשאר עוד ירוק מסביב, נכנס בי סופסוף שקט שהיה חסר לי תקופה ארוכה. .
השנה הזאת לימדה אותי להסכים לעבור דרך סיומים, דרך הפחד מהם, אולי אני אפילו אלמד לשחרר סופסוף .
אולי זאת הדרך להתנהל עם שינוי קיצוני שנכפה עלינו, להסכים להתמסר אליו, ואז הכח חוזר אלינו, להסכים לצאת מהנחה שבראייה הרחבה הוא יכול להניב טוב, גם אם לא נראה אחד כזה כרגע באופק.
שנה אזרחית נהדרת!